תערוכה:
3.3.2010 – 14.4.2010
א' – ה' 10:00 – 18:00

התערוכה מציגה חתך מעבודותיו של עודד ידעיה למן פרויקט הגמר שלו 'צילומי משפחה' ב- 1976 ב- School- of Visual art, New York,  שם למד, ועד לשנים האחרונות.
פרויקט המשפחה הושלם בשנת 1986, הוצג בגלריה של ביה"ס קמרה אובסקורה ולווה בהוצאה של הספר "מסמך אישי", שהיה לאבן דרך בצילום הישראלי של שנות ה- 80'.  בפרויקט האחרון שלו מצלם עודד את הפגנות השמאל. הפרויקט התחיל ביפו, ועבר לבילעין, נעלין בידו ועוד; כל המקומות בהם מתקיימות הפגנות נגד הגדר. הפרויקט הוצג ב- 2007 ועדיין נמצא בתהליכי עשייה. בפרויקט המשפחה צילם עודד בנגטיב שחור לבן , סיטואציות ביתיות, לא פורמאליות. צילום אישי, פואטי, בדרכו של רוברט פרנק. לכאורה - אפשר לראות לאורך השנים - מעבר מן הצילום האישי אל הצילום החברתי.
חנה שביב, אוצרת התערוכה, על דרכו האמנותית של עודד ידעיה:
בעבודתו יוצר עודד קשרים בין צילום וכתיבה, בין ווידאו וטקסט, בין אמנות לתהליכים ביוגראפיים. לאורך השנים הפכה הכתיבה על הדימוי הצילומי לסימן ההיכר שלו, תחילה בכתב יד ואח"כ באותיות דפוס.
פרויקט המשפחה החל בזמן לימודיו בניו יורק, שם חש זרות וניכור מסביבתו ופנה לצלם את המוכר והקרוב – האישה והילדה שנולדה. עם החזרה ארצה התרחב הפרויקט למשפחה הרחבה יותר - צילום שהגדיר את עצמו כמתייחס לאלבום המשפחה, אך כקשור וקשוב לאמנות עכשווית ובינלאומית. עיקרו של הספר והפרויקט הוא בצילום ישיר של רגעים קטנים ופרטיים בחיי היום יום. רונית אשתו ישנה, קבורתה של כלבה אהובה, חתול נתלה על רשת של דלת וכו'. מעין אנטי- תזה למשמעות ההיסטורית של אלבום המשפחה שבו מונצחים הרגעים הטקסיים-משמחים של חיי המשפחה. עודד התכוון ללוות את הצילומים שבספר בטקסטים אך ההוצאה חששה מהשילוב והתנגדה לכך.
מהלך זה, של ההוצאה, השפיע על עבודתו בעתיד. עודד איננו רואה בצילום אקט בודד אלא מחובר לסביבה, להיסטוריה ולזיכרון, מתוך רצון לספר את תמונותיו, להרחיב את מה שישנו ולהוסיף את מה שאיננו. לכן, בפרויקט הבא שלו, שהחל ב- 1987, לקח עורך ספרותי מראש, וכתב את הטקסט בעט פרמננטי (שחור או לבן לסירוגין), בשורות ישרות וצפופות, על גבי נייר הצילום עצמו. השילוב שנוצר בין הדימוי לטקסט יצר חוויה חדשה של ראיה. הצופה מתקרב לקריאת הטקסט ומתרחק לראיית הדימוי, פעולה שחוזרת על עצמה עשרות פעמים בזמן הצפייה, ויוצרת חיפוש של הקשרים בין הטקסט לדימוי, בין סוד הבדיה הספרותית מול אמת אפשרית. כמו כן נוצרה אסתטיקה ויזואלית טקסטואלית המפרקת את הדימוי הצילומי ומכתימה אותו.

בפרויקט זה ובבאים אחריו, מתרחק עודד מהצילום המשפחתי האינטימי. כאן הוא יוצא לשטח ומצלם גברים ישראליים בצבא, במילואים ובמטע הבננות של חניתה, הקיבוץ שלו, אליו חזר עם משפחתו לכמה שנים.
דרך האמנות המשולבת עודד נוגע בחייו. אפשר לראות בו פרפורמר שבמקום ליצור "פורטרט עצמי" ובכך להעיד על עצמו, מציב את עצמו בתוך תמונותיו דרך הטקסט. את סיפוריו הוא מספר בקול ראשון, דרך עיניים אחרות, מתווכח עם פרשנויות פילוסופיות, תיאוריות צילומיות , התנ"ך ועוד.
החל מ- 1994 עובר עודד להשתמש באות מודפסת על גבי הצילום. אם לעבודות הידניות הייתה איכות של ערבסקה חד פעמית, הרי שבעבודות הבאות משתנה הטון והמשקל. התמונות הופכות לפורמליסטיות וגדולות יותר. פעולת הקריאה קלה יותר לצופה, אך המתח שבין האישי והאקספרסיבי גדלים. הטקסטים הופכים לסוריאליסטים יותר, וכך מתעצם הקו הדק בין אמת לבדיון דווקא כשהעבודה קלה יותר לקריאה. כך למשל, בעבודה שהוצגה ב- 1998 בתערוכה במוזיאון מגדל צדק ירושלים ובמוזיאון חיפה בשם "מיהו גיבור" הוא מביים בעזרת חבר מהצבא את סצנת כיבוש הגבעה הצרפתית בירושלים, את השתלטות מתנחל על רחוב הורדוס, את ישיבת מוכרי העפרונות על מצבת החייל הירדני האלמוני, ואת בן דודו החרדי בקברי הסנהדרין. הטקסט בסדרה זו מתעתע אף הוא ועובר בחדות מגוף ראשון לשני, מפרקי אבות לניטשה הכופר, ומחוויית הצילום לתיאוריות על המבט.
ב- 1998 החל עודד לצלם בוידאו בלבד למשך חמש שנים, שבסופן העלה את התערוכה "יומרות אפורות" במוזיאון הרצליה, ב- 2003. בשנים אלו עבד עודד כיהלומן בבורסת היהלומים ברמת גן. התערוכה עוסקת בחייו, תסכוליו ומחשבותיו של איש עסקים ויהלומן. עודד יצר שמונה סרטי ווידאו שהוקרנו ב-slowmotion  על שמונה מסכי פלזמה בחלל אחד כשהטקסט רץ על התמונה מלמעלה למטה. על כל מסך פרק שעסק ב"גיבור" אחר שהיה קשור לעבודה בבורסה ולהקשרים הביוגרפים חברתיים של עודד. לכל דמות היה קול משלה. הצילומים צולמו בהחבא באולם הבורסה ובמוזיאון הבורסה שם מוצגים תהליכי הכרייה של היהלומים במכרות שבאפריקה. גם כאן אנו רואים כיצד סיפורי החיים של עודד הופכים ליצירה המבקשת להכיל בתוכה ריבוי של היבטים: הביוגראפיים, הספרותיים, הדמיוניים, הפילוסופיים, והאקדמיים. שוב הופך עודד לשחקן הראשי הנעדר-נוכח.

לצפייה בגלריה עבודות לחץ כאן...