חנה שביב על עבודתו של יניב וייסה:
"יניב מצלם את נראות הבניה במציאות הישראלית שאיננה נחשפת בחדשות ובתקשורת. את המודרניזם ההולך וכובש את שטחי הארץ, את העבר והחיבור האבסורדי ביניהם. מציאות ארעית המורכבת טלאים וללא התחשבות בסביבה. זיכרון קולקטיבי מול זיכרון אישי. המהפכה האורבאנית והקשר האלים שלה אל הטבע".

יניב וייסה על עבודתו:
אני יוצא למסע צילומי ברחבי הארץ. מחוזות ילדותי, סביבת חיי הנוכחית ומקומות זרים לי שאני פוגש לראשונה. מסע פיזי עם המצלמה; מסע ויזואלי של העיניים; מסע בעקבות הרגש והזיכרון. מסע אל המציאות הישראלית, זאת שאינה נראית במסכי הטלוויזיה או נחשפת בתקשורת ובחדשות היומיומיות.

מסעותיי מובילים אותי אל החיבור בין העיר רוחשת החיים והטבע ההולך ונפצע בידי האדם.
אני נמשך אל מפלצות הבטון, אל השרידים שהאדם השאיר בטבע, שהיה גולמי ובתולי; שרידי חיים ומציאות מקומית ואוניברסלית. אני בוחן את פני השטח, חלקי מציאות, את הקשר של האדם לטבע ואת החיבור, האבסורדי לפעמים, של עבר והווה/עתיד. מציאות זריזה, עמוסה פרטים וסגנונות; מציאות ארעית, המורכבת טלאים, בלי התחשבות בסביבה ובעבר.

אני מייצר אינטימיות עם המקום ומשלב בה את רגשותיי האישיים, זיכרונות ונוסטלגיה. בכל מקום אני מוצא זיכרון אישי שיכול להצית זיכרון קולקטיבי.

אני מתמודד עם המהפכה האורבנית, המיוצגת ע"י בנייה מסיבית של בניינים, כבישים, גשרים ומפלצות בטון מרשימות ומכוערות בו זמנית. אני בוחן את מערכת היחסים הזאת בין האדם לטבע; מערכת יחסים חד צדדית; לפעמים, אלימה ומשחיתה. האדם נוגס בגסות ומצמצם בהדרגתיות את נוכחות הטבע בסביבה האורבנית ומנטרל את שרידי העבר במציאות הנוכחית.

העבודה מתמודדת עם חלופת הדורות- דור אחד הולך ושרידי התרבות שלו מוחלפים ע"י דור חדש שקם, זונח את שורשיו ויוצר אסתטיקה חדשה ומנוכרת.

בפרויקט זה אני מייצר דימויים נטולי נוכחות אנושית כדי למקד את הצופה ביצירה שאנו מכנים מטרופולין.
דווקא בעידן שהחיים והצילום בפרט עוברים דיגיטציה, אני חוזר אחורה, אל הצילום המסורתי. בחרתי להשתמש במצלמת שדה בפורמט גדול- 4/5 אינטש שמאפשרת להגיע לחדות ופוקוס מלא של הפריים הנבחר. אני יוצא לצלם, כפי שיצאו אבות הצילום למסעות ברחבי העולם, במטרה לגלות נופים חדשים וסגנונות חיים חדשים; כך אני יוצא למסעותיי ברחבי הארץ, לראות וללמוד טוב יותר את האומה בה נולדתי ובה אני חי.
כשאני מביט על הנוף בלשכה האפילה של המצלמה, עמוק בתוך החושך הנוצר ע"י הבד השחור, נוצרת מעין מערכת יחסים חדשה ביני ובין הנוף הנפרס לפניי; סוג של מבט אינטימי, פירוק של המציאות לפרטי פרטים והרכבתם חזרה לדימויי עמוס במידע.
.
יניב וייסה 2008-2011

http://www.waissa.com

יניב וייסה נולד בחיפה, 1978. חי ועובד בירושלים.
למד בחוג לצילום ומדיה דיגיטלית, ירושלים וכן בתוכנית ללימודי המשך בבי"ס מוסררה, ירושלים.
תערוכות יחיד בגלריה ע"ש מורל דרפלר, מוסררה, ירושלים, גלריה אינדי ת"א, 2011. בלגרד, סרביה, 2008, בית אות המוצר, ירושלים, 2007, טיטיאן, תל אביב, 2006.
השתתף בתערוכות קבוצתיות ובפסטיבלים לצילום בארץ ובעולם.

לצפייה בגלריית העבודות לחץ כאן...