ראיון עם סטודיו ציפורות

עמוד הפייסבוק של המחלקה לתקשורת חזותית VicoWizo ערך ראיון עם סטודיו ציפורות - בוגרי המחלקה לתקשרות חזותית 

ערבה ויינשטיין, נטע עוז ואפרי כץ

 

ויקו אולי עוד לא מצא את האחת שלו, אבל כשהיא תגיע הוא כבר יודע שסטודיו ציפורות יהיו שם בחופה. 
 ערבה ויינשטיין, נטע עוז ואפרי כץ, הבוגרים המהממים שלו פותחים שנה שלישית בעסק שלהם, שמשלב את ארסנל הכישרון המטורף שלהם בעיצוב ומיתוג לתוך האירועים שהם עושים.
 השלישייה הזאת עושה הכל: הפקה, עיצוב חלל, תכנון, מיתוג לאירוע וכן, גם עיצוב גרפי. כל הרעיון לעסק הזה בכלל התחיל בין מסדרונות ויצו, אז ויקו הלך וחקר איפה הכל התחיל.

 

ערבה: אני ונטע התחלנו לחשוב על זה כבר מהשנה השניה בויצו. תוך כדי הלימודים ישבנו והסתכלנו על חתונות ועיצובים - זה היה מן חלום לעשות את זה, אחרי שסיימנו ללמוד החלטנו ללכת על זה ואפרי הצטרף אחרי כמה חודשים. אחד הדברים הכי טובים שויצו נתנו לנו זה החשיבה על קונספט. זה משהו שנורא מבדיל אותנו. איך לקחת כל מיני רעיונות משיחות עם לקוחות ולתרגם אותם לביצוע. הלימודים נתנו לנו הרבה, אבל הכי חשוב שבויצו הכרנו. שם הכל התחיל. ידענו שאנחנו רוצים ומסוגלים לעבוד ביחד. לכולנו היו פרוייקטים ביחד - הבנו שאנחנו מבינים את הראש אחד של השני. זה עובד גם היום ככה. כל אחד מביא דברים אחרים. כשאפרי הצטרף הוא הביא דברים שהיו חסרים בזוג. ידענו כבר מויצו. זה היה קל להתחבר.

 

- ספרו קצת על ההתחלה שלכם בויצו

התחלנו ביחד ב2010, סיימנו ב2014.

 

אפרי: בראיון כניסה נבהלתי מדב פז [מרצה לטיפוגרפיה בשנה א׳]. הוא שאל אותי איזו אריזה של חלב אני הכי אוהב אז אמרתי לו שאת האריזה של טרה. הוא שאל אותי מה טוב בה, מה היא אמורה להגיד ומה הרעיון מאחוריה. ופשוט בהיתי בו בהלם ולא ידעתי מה להגיד. חשבתי שהלך הראיון.

 

ערבה: כל שנה א׳ הייתה סופר חוויתית. הייתה לנו כיתה מעולה ריכוז של אנשים מדהימים וכולנו התחברנו. עשינו הכל ביחד, שיעורי בית, יציאות מסיבות… כל השנה זכורה כמסיבה אחת ענקית. הלימודים היו בעדיפות שניה. החברויות שנוצרו שם חזקות עד היום. הגרעין החזק הזה זה מה שגם חיבר אותנו לעבוד ביחד אחרי הלימודים.

 

נטע: אני בכלל לא אהבתי את ערבה בהתחלה. בחודש הראשון. היא לא באה לי בטוב. אחר כך היה מהפך.

 

אפרי: אני חשבתי שנטע פרחה ולא התקרבתי.

 

- מה היה הקורס האהוב עליכם?

 

אפרי: אני חושב שקורס ספר בשנה ד׳ עם עדה ורדי ונועה סגל. הן מעולות.

 

ערבה: טיפוגרפיה עם אדוארדו [מיטלמן, קורס בשנה ג׳]. הוא הוציא מכל אחד מאיתנו המון. בין שנה ב׳ לג׳ יש קפיצה אצל רוב הסטודנטים ברמה המקצועית. התכנים יותר מעניינים וכל אחד בוחר תחום. אדוארדו הוציא מכל אחד עבודות מדהימות.

 

נטע: אהבתי את הקורס של שוש בשנה א׳. יסודות העיצוב למרות שלקח הרבה זמן עד שנפל האסימון. היינו צריכים לצייר משולשים כל הסמסטר ולצבוע אותם בעפרונות בצורה אחידה - שיראה כאילו יצא ממדפסת. מי שלא הצליח לו, לא היה מקבל ביקורת. כנ״ל גואש - בלי מריחות מכחול. שיראה אטום לגמרי. זה היה מאתגר ובסופו של דבר נהננו. היינו המחזור האחרון שלה אז זה היה כבוד. היא לימדה בשיטות של פעם וזה היה הקורס הכי זכור.

 

- מה עם לילות לבנים?

 

ערבה: רק לילות לבנים. יום לפני ההגשה. עד השניה האחרונה. אפילו הייתי מאחרת להגשה - מדפיסה ומדביקה בזמן שכולם כבר מגישים. אבל משום מה תמיד סלחו לי.

 

אפרי: אם תבואי עכשיו ותשאלי את טרי [שרויאר, מרצה וראש המחלקה לשעבר] ״איפה ערבה?״ היא תגיד לך ״ערבה במעלית״. כולם ידעו כבר שהיא מאחרת.

 

נטע: לא הייתי עושה לילות לבנים. ב-12 הולכת לישון.

 

אפרי: גם אני לא. רק בשנה האחרונה בפרוייקט גמר.

 

נטע: כנראה זה תלוי אופי.

 

- ומה היה הכי קשה?

 

אפרי: הכי פחדתי מעיצוב בתלת מימד עם יעל ברנע. לא הבנתי מה צריך לעשות. היא לא מפחידה - אבל התוצר הפחיד אותי. אף פעם לא הצלחתי להביא משהו. וראיתי אנשים עושים דברים נורא יפים.

 

נטע: הרבה פעמים הסתכלתי על קורסים ואמרתי ״ מה אני עושה פה ולמה אני מתעסקת בשטויות האלה עכשיו?״ וכולם לוקחים את הכל מאוד ברצינות. מהצד אולי זה נראה מצחיק. אבל אין מה לעשות, אתה ממש נכנס לזה וזה חלק מהכיף, אבל משם גם נובע הקושי.

 

ערבה: יש מלא. אני זוכרת שממש בכיתי אצל אדוארדו. קיבלתי ביקורת לא טובה וממש בכיתי - דווקא כי הייתי מקבלת ביקורות טובות בדרך כלל. הייתה הגשה גדולה עם אורחת חיצונית והוא פשוט אמר לי ״אכזבת אותי״ ולקחתי את זה כל כך קשה! זה היה מסוג הפרוייקטים שאתה עובד ועובד עד הרגע האחרון. ממש הערכתי את הקורס ואותו אז לקחתי את זה כל כך קשה את הכישלון.

 

- יש מרצה שזכור לכם במיוחד?

 

אפרי: מיכל דיבואה שמלמדת איור. הייתי מאלה שלא היו טובים בציור ורישום ואצלה היה הרבה מאוד חופש. היא תמיד ממש פרגנה והחמיאה וזה נתן לי ביטחון בכל מה שקשור לאיור. ממש נהנתי איתה.

 

ערבה: טרי שרויאר. אני עברתי איתה כמה קורסים וגם את הפרויקט גמר. היא נתנה לי הרבה ביטחון. אני מאוד חסרת ביטחון ותמיד הייתי בחששות מהביקורת. היא נתנה לי את התחושה שהכל בסדר ולמדתי ממנה הרבה - בעיקר לנקות דברים מיותרים מהעבודה. היא מביאה אותך לקצה,למצוינות מסויימת וההגשות שלה תמיד נראות ממש טוב.

 

נטע: אני הכי זוכרת את דב פז. אני זוכרת את השלב הזה שאתה לא מבין מה הוא רוצה ממך ואתה מצייר אותיות ואומר לעצמך ״איזה סיוט! למה אני צריך את זה? יש לי מחשב!״ ואז נופל האסימון.. 
 אני זוכרת את השיעור שהוא הראה לנו את העבודות שלו - וזה משהו שאני בחיים לא אשכח. נדהמתי מהדרך שהוא עובד וחושב וכמה מעניינים הדברים שהוא עשה, עיצוב מאוד גבוה. היום הוא מתעסק בטיפוגרפיה והוא ממש כולו בתוך זה, בפרטים הכי קטנים. הוא לימד אותי הרבה על טיפוגרפיה.

 

- ואיך היה לעבוד על פרוייקט הגמר?

 

אפרי: היינו בויצו כל הזמן. כל היום. מזמינים אוכל. כל החודש וחצי לפני פתיחת התערוכה. פשוט חיינו בויצו בחושך, כשכל הסטודנטים כבר הלכו. הרגשה נטושה של רוחות רפאים. אבל היה כיף ממש.

 

ערבה: היה מלחיץ מאוד, היינו לחוצים כל הזמן. אבל ת׳כלס גם מאוד כיף. התבאסתי ממש כשזה נגמר.

 

אפרי: אבל אתה חוזר לחיות. יש לך זמן! יש לך בוקר וצהריים פתאום.

 

נטע: זה עצוב נורא! מרגישים את זה כבר בתחילת שנה ד׳.

 

ערבה: אתה בעיקר מפחד מההתנפצות של החממה הזאת - ויצו היו ממש חממה. שום דבר לא מכין אותך לבחוץ.

 

- מה הייתה הקפיצה הראשונה שלכם למים?

 

אפרי: כשיש לך עסק, פעם בשבוע יש קפיצה למים. זה לא רק לפתוח את האילוסטרייטור ולעצב. איך אתה עושה רווח? איך אתה משווק? איך אתה מקים אתר ומריץ את זה? כל יום זה משהו חדש. זה מה שכיף.

 

ערבה: כולנו חוינו שוק אחרי הלימודים והבנו שהלימודים ממשיכים עוד אחרי הלימודים. יש עוד הרבה מה ללמוד.

 

נטע: אני וערבה התחלנו את זה איזה 4 חודשים אחרי שסיימנו, הרבה התלבטויות אם כן או לא. התקבלתי לעבודה אבל החלטתי שזה לא מה שאני רוצה. פשוט החלטנו, ויום אחרי כבר התקשרנו לרואה חשבון. שבוע אחר כך עשינו לוגו. 
 היה גן ארועים שהציע לנו להיות מעצבות הבית וזה נתן לנו אומץ ופוש ראשון. היום אנחנו כבר לא עובדים שם, אבל המקום הזה נתן לנו ניסיון.

 

אפרי: אני עבדתי בסטודיו שלושה חודשים, משהו קצת פחות סקסי אבל למדתי שם לעבוד, בעיקר טכנית, אבל מבחינת התשוקה, זה לא היה זה.

 

- ומאיפה הגיע השם ציפורות?

 

נטע: ישבנו על הספה בבית עם רדיאטור ושמיכה וחשבנו על שם, היו מלא הצעות מטומטמות. רצינו משהו חיובי ושמח.

 

ערבה: הרוב היה שמות של חיות. קשור לטבע.

 

נטע: חשבנו על ציפורים, ונעצרנו על ציפורות.

 

ערבה: אין באמת מילה כזאת. רצינו שיהיה לזה טוויסט. התלבטנו בין עברית ואנגלית אבל בסוף העברית ניצחה. אנחנו הרי עובדים פה. גם בלוגו יש משהו נורא ישראלי ושורשי וכשאפרי הצטרף קראנו לו גוזל.

תודה רבה לציפורות המקסימות, ויקו מאחל לכם שנה מהממת ותודה על המחווה ההורסת!

 

אתר ציפורות

 

צילומים: אייל הצילום | דניאל ישר | 35MM