תערוכת היחיד של נועם רבינוביץ בגלריה הראשית
אוצרת: ענת גטניו
"רֶצֶף" - תערוכת היחיד של האמן הותיק נועם רבינוביץ היא תערוכה שמציעה לצופה פעולות של השתהות והתבוננות. אלה הן התנסויות נדירות בעולם הכאוטי והתזזיתי שאנו מצויים בו. זוהי תערוכה המתכנסת פנימה ומאפשרת מעט שקט בתוך עומס הרעשים המאפיינים את הימים האלה.
נועם רבינוביץ הוא אמן חוקר ומתבונן. תשתית עיסוקו הוא טבע ונוף, אם כי עבודותיו אינן מתארות נוף במובן המוכר. הוא חוקר לעומקם מושגים נופיים, גיאוגרפיים, בוטניים ואקלימיים לצד הקשרים היסטוריים ותרבותיים, אך הוא אינו נישאר בשדה המדעי. לצד ההעמקה העיונית, רבינוביץ עושה דרך קבע מהלכים חקלאיים וסימבוליים בוואדי שבשולי הקיבוץ בו הוא חי בעמק יזרעאל המזרחי - מרחב שאימץ לפעולות אלה. הידע הנצבר על ידו משמש בסיס רחב ליצירה חווייתית, רגשית ואישית.
על התערוכה:
בתערוכה מציג רבינוביץ רצפים ארוכים של רישומים בגרפיט, עפרונות צבעוניים ודיו, וסדרות אחרות של ציורים שנעשו בטכניקות של רקמה. לצד אלה, מוצגים סרטונים מונוכרומטיים המבוססים על רישום בגרפיט.
4 סדרות רישומים הנקראות "מפות רצף" מאתגרות את פעולת הצפייה בתערוכה. הן מונחות על גבי שולחנות צרים וארוכים במרכז חלל הגלריה. הצופה פוסע לאורכן (הנע בין 3-11 מ' ), פעולה גופנית המקבילה ל"טיול" שעושות העיניים העוקבות אחר המצויר ברצפים השונים זה מזה. הגריד המונח בבסיס הרישומים - סימונים נופיים, קווים טופוגרפיים וצורות מורפולוגיות כאלה ואחרות - מהווה תשתית לדימויים שונים הלקוחים מן הטבע, מעולמו הפנימי של האמן או מנרטיב פנימי המניע את הסדרה. לסדרות אין התחלה ואין סוף, זהו רצף שאינו מציע עלילה כלשהי או סיפור בתמונות. רוב הדימויים ובמיוחד הטעונים שבהם נותרים בלתי מפוענחים. רובם נובעים מחוויות אישיות שמקורן במציאות והן מתרחקות מכל היבט סוריאליסטי.
בסדרות אחרות המוצגות על קירות הגלריה: "מגדלי נירים", "זרם הגולף" ו"עלי צער", משתמש רבינוביץ בחוטי רקמה צבעוניים כחומר וכצבע. קווים ושטחים נוצרים בעבודות אלה באמצעות פעולת הרקמה, אליה מתייחס האמן כסוג נוסף של טכניקת ציור.
"רישומי רצף" הם סרטונים בעלי קצב איטי המוצגים על גבי מסכי מחשב. אלה הן עבודות מדיטטיביות הדורשות השתהות ממושכת. העבודות מבוססות על רצף רישומי ההולך ומשתנה לנגד עיניו של הצופה. נקודת ההתחלה ברישום גרפיט על דף נייר אחד. הרישום עובר פעולות של הוספה ומחיקה. כל שלב נסרק לפני שהאמן ממשיך לעבוד על הנייר. הסרט מציג בזה אחר זה רצפים ארוכים של עשרות דפים שנסרקו והתכנסו לעבודה חדשה שנוצרה מתהליכים של החסרה והוספה.
נועם רבינוביץ, נולד ב-1950 וגדל בקיבוץ דפנה שבצפון הארץ. בסוף שנות ה-70 למד בבית הספר לציור בתל-חי. מראשית שנות ה-80 ועד היום הציג תערוכות יחיד רבות מאוד בגלריות ובמוזיאונים ברחבי הארץ והשתתף באינספור תערוכות קבוצתיות. הוא זכה בפרסים על יצירתו: פרס שיף לאמנות חזותית (1982), פרס ראשון, סימפוזיון "אבן בגליל" במעלות (1994) ופרס שר התרבות המדע והספורט לאמנות ולעיצוב (2007). בימים אלה מוצגת תערוכת היחיד שלו "חיטה" במוזיאון הנגב בבאר שבע. לצד עבודתו בסטודיו, הוא עוסק בנטיעה מובנית בשטחי הבור ובשטחים השוליים בקיבוץ בית השיטה שבעמק חרוד, בו הוא חי ויוצר.
