רחל גץ-סלומון, ראש המחלקה שלנו לעיצוב אופנה, מספרת על האופן בו היא רואה אופנה ועל החשיבות שלה בחיי היומיום שלנו.
"כמעט בכל פעם שאני מספרת שאני חוקרת אופנה אני נתקלת במבט משתאה, בצחקוק, בפרצופים שואלים ובתמיהה – מה יש לחקור באופנה? את רצינית שאפשר לתת דוקטורט על תחום כזה? ו- באמת? את דווקא נראית חכמה, לא חבל? למה לא לבחור תחום נורמלי?
תתפלאו לדעת שאת כל השאלות הללו לא שואלים אנשים מהרחוב, אלא אנשים מתוך האקדמיה עצמה, חוקרים ומרצים שמחנכים ומלמדים סטודנטיות וסטודנטים רבים. ובאמת, עד שנות ה- 70 של המאה הקודמת אופנה נחשבה לתחום נשי וטיפשי, כי זה בדרך כלל היה הולך ביחד... תחום מוקצה לכל מי שרצה להיחשב רציני וחכם. ההתייחסות לבגדים במחקר הייתה בתוך דיסציפלינות המדע המבוססות כמו ארכיאולוגיה, אנתרופולוגיה, מוזיאולוגיה ופולקלור. משהו מאוד ארכאי ומיושן בגישה שלו. המחקר הזה לא עסק בבגדים, בסגנון, בהתפתחות טעמים, בהשפעה הדדית שיש בין בני אדם לבגדים שלהם, אלא היה עסוק בקטלוג לפי תקופות, חשיבה על סמלים וטקסים של חברות מסוימות וכדומה.
כל מה שהוא לא אופנה, כל מה שהוא לא התחום הזה - התחום המרתק בעולם.
רולאן בארת, פילוסוף והוגה צרפתי, קבע לפני כמה עשרות שנים כי האופנה היא שפה שלמה שיש לה חוקים משלה ועולם של צורות וסימנים דרכו היא מייצרת ביטוי לתפיסות תרבותיות וחברתיות. היום זה נראה לנו ברור, אבל אז זה היה ממש מהפכני לדבר כך על אופנה. אחריו יצאו חוקרות וחוקרים לבדוק את השיטה של האופנה וגילו תגליות מופלאות, עמוקות ומרתקות לגבי בגדים, מלתחות, פרטי לבוש ספציפיים ולגבי בני האדם. גילו כמה היא קריטית כל כך לחיי בני האדם שהם משתקפים בה, והיא משתקפת דרכם. כי הרי אופנה היא לא רק המתפר הנכון בגב, ובכלל לא רק הצבע הנכון עם הגיזרה הנכונה, אנחנו אמנם עושים אופנה אבל האופנה בתורה היא זו שעושה אותנו".
