שלום לכולם, אורחים מכובדים, מרצים, משפחה וחברים, חבריי הסטודנטים.
השנה היא שנת 2013. צ', בחור צעיר אחרי טיול גדול בדרום אמריקה מטייל עם המשפחה בחיפה. קרובת משפחה אומרת לו "היי, צ', רואה את הבניין פה מאחור? זה ויצו, השמועות אומרות שכדאי לבדוק". אז הוא בודק. מגיע ליום הפתוח והנורה הקטנה שבתוך הראש נדלקת מיד. מקבלים את פניו סטודנטים נלהבים, שמדברים בלהט ובכנות על החוויה הלימודית הייחודית, מרצים אנושיים, שמתארים את החיפוש אחר סטודנטים סקרנים... והוא מבין שאין טעם להתלבט.
נעים מאוד, אני צח, בקרוב בוגר במגמת ארכיטקטורה של ויצו. בחמש השנים האחרונות עברתי שלוש פעמים דירה, החלפתי שני רכבים, התחתנתי ושמחתי עם חברים לכתה שנולדו להם ילדים. עם כל ההתרחשויות המרגשות בחיי ובחיי חבריי לכתה, רבות מהחוויות המשמעותיות בשנים אלו קרו ממש כאן מאחוריי.
כאן למדנו לדבר במונחים של "סטרוקטורה" ו"פרופורציה", שמענו הכל על המאהבת של ואן גוך והבנו את חשיבותה העצומה של פלטת הצבעים. העמקנו גם במונחים הבסיסיים ביותר, שבקלות היו חולפים על פנינו, או יותר נכון אנחנו היינו חולפים על פניהם, כמו "מקום", "רחוב", "כניסה" ו"רשת". חלקנו התמודד לראשונה עם טכנופוביה קלה שנפתרה באין אפשרות אחרת לאחר שעות ארוכות מול המחשב, אבל לרגע לא זנחנו את יכולות הרישום הראשוניות, דף ועפרון, שאין כמותן כדי לבטא את המתחולל בתוך הראש. התנסינו שוב ושוב בהגדרת קונספט והוצאתו אל הפועל, עבדנו עם חומרים שונים ומגוונים וראינו מקרוב אתרי בנייה. בנינו ספריות, שרפרפים, מכונות שעושות דברים לא נחוצים בפעולה אחת ועוד אין ספור המצאות ורעיונות שיצאו מהמוחות היצירתיים והקודחים שישבו בכתות האלו.
בניגוד למה שחשבתי שאני יודע על האקדמיה, ויצו הוא מוסד של כתות פתוחות תמיד, סדנאות נגרות לשירות התלמידים, שיתופי פעולה מרתקים בין מחלקות הלימוד השונות ומרצים שאם רק תשאל הם ימשיכו להסביר גם הרבה אחרי שעות הלימוד.
בתוך בועת הלימודים, גילינו את חשיבותה הקריטית של החברות ושל הערבות ההדדית. אותם חברים שבלעדיהם היית עלול לוותר, ברגעים הקשים, על הפרויקט, על ההגשה או על התואר כולו. אלו שהרימו אותך באמצע הלילה כשכמעט התייאשת, אלו שדפקו על דלת הבית שלך כדי לעזור בכל מה שתצטרך, אלו שהתקשרו לוודא שאתה קם לשיעור ואלו שפשוט הכינו לך משהו לאכול בימים ארוכים. אם יש משהו אחד שויצו מצליח לעשות יותר מכל מוסד לימודי אחר, הוא לאסוף אליו אנשים איכותיים, ייחודיים בדרכם, אינטיליגנטיים ויצירתיים להפליא, ובעיקר – חברים טובים זה לזו.
וכל זה, כל זה קרה בחיפה. עיר ייחודית, שכנראה שלא הייתי זוכה להכיר מקרוב בלי ויצו. העיר שבה ההר נושק לים, שבה דתות רבות ושונות חיות זו לצד זו בשקט יחסי, שבה השכנים הערבים שלי מארחים אותי לארוחת חג, עיר רב תרבותית בכל מובן.
אני מסתכל לאחור על כל זה, ולמרות שחיכיתי לרגע הזה בכיליון עיניים, לסיים את הלימודים ולטרוף את העולם, קשה לי להאמין שויצו כבר לא יהיה חלק משגרת היום יום שלי. אני רוצה לומר תודה בשמי ובשם חבריי הסטודנטים למשפחות ולבני הזוג שלנו, שספגו ותמכו, הבינו והכילו את התהליך הארוך הזה, אנחנו יודעים שהיינו בלתי נסבלים לרגעים, לא יכולים להבטיח שזה ייפסק. תודה להנהלת המוסד, ראשי המחלקות, מתאמות המחלקות ואנשי התפעול, על הזמינות ברגעים הקריטיים, ההתחשבות והמחשבה המתמדת על טובת הסטודנטים. תודה ענקית לסגל המרצים, שהגעתם ללמד עם תחושת שליחות אמיתית, על שנתתם תחושה של עניין מלא בנו ובפרויקטים שלנו, על הצבת הדוגמא וחדוות היצירה.
בקשה אחרונה מכם האורחים – התערוכה מסכמת שנים ארוכות של למידה ועבודה קשה עבור כל אחד מהסטודנטים. כשאתם חולפים על פני פרויקט, גם אם לא תכננתם, קחו שניות בודדות להביט בו באמת. לא מדובר בתמונה יפה על הקיר או דגם נחמד על השולחן אלא בלילות לבנים, מוחות קודחים והמון התרגשות.
שיהיה לכולנו ערב מהנה והצלחה לסטודנטים בהגשות.
קדימה לחיים האמיתיים.
- נאום צח באשי, בוגר המחלקה לארכיטקטורה ונציג הסטודנטים בפתיחת תערוכת הבוגרים 2018
