מיכה קירשנר - אמת דיברתי

תאריך : 
חמישי, 22.02.2018 עד רביעי, 28.03.2018
שעות פתיחה : 
א'- ה' 10.00-18.00; ו' - 10.00-14.00; שבת, ערבי חג וחג - סגור
מיקום : 
הגלריה הראשית והגלריה ע"ש מורל דרפלר
הוספה ליומן : 
תמי עמית, 2009

"אמת דיברתי"  תערוכה רבת היקף של עבודותיו של הצלם מיכה קירשנר ז"ל, תתפרש בחללי התצוגה של הגלריה הראשית והגלריה לצילום ע"ש מורל דרפלר. התערוכה משלבת עבודות אישיות שיצר לאורך כל השנים ומראה אותן ללא היררכיה מול עבודותיו העיתונאיות.  

 

פרופ' מיכה קירשנר עמד שנים רבות בראש המחלקה לצילום והעמיד דור של צלמים ויוצרים פורצי דרך. לאחר שהשתלב בעבודה בעיתון "מוניטין" בעריכתו של אדם ברוך, הפך לצלם העיתונות המשפיע ביותר בארץ. בסגנון הנאו- דוקומנטריסטי שבו עבד ויצר הביא ארצה את צילום העיתונאות כפרשנות אישית.

 

 

 

חנה שביב , אוצרת התערוכה:

" אנו רגילים לחשוב על מיכה קירשנר כצלם עיתונות המתעד את רוח התקופה בצילומי הפורטרטים המרהיבים שלו. תערוכה זו עניינה הוא כיצד עבודותיו האישיות והאמנותיות של מיכה כצלם יוצר, השפיעו על עבודתו העיתונאית.
בתערוכת הגמר שלו, בלימודי הצילום בניו יורק, ב School of Visual Art  מיכה מציג עבודות אישיות בלבד. עבודות אלו, המשולבות בתערוכה, מראות את רגישויותיו ונושאי עבודתו כאמן, רגישויות אותן נמצא גם בעבודתו העיתונאית. הנושאים החוזרים ונשנים בין עבודותיו האישיות ועבודתו המקצועית הם המבט ( מבטים מוסטים, עיניים עצומות, עיניים מכוסות, עיניים חלולות, עיניים מושחרות), המוות והפגיעה הגופנית. יופי ומוסר, דימויים של גבריות ונשיות, מגדר, פגיעות  ועוד ".

 

נסרין מזאוי, מעריב, 1995  |  דיוקן עצמי, 2010  |  הדס בר הלל, מעריב, 2005

 

עמית זולר, ראש המחלקה לצילום:

" מיכה נעלם ב 11 בספטמבר, בעיצומן של ההכנות לשנת הלימודים הבאה. בלעה אותו האדמה.
את מיכה הכרתי ב 1996, עת התחלנו שנינו את עבודתנו, הוא כראש המחלקה לצילום ואני כמרצה במרכז האקדמי ויצו חיפה. איש של אנשים הוא היה, נגע בכולם, בסטודנטים, במרצים ובמצולמים שלו. נראה שאמפטיה עמדה שם, עוד לפני שהחזיק מצלמה. היכולת לראות אל תוכו של בן השיח במהירות ובדיוק עם ובלי מצלמה בידו לא היתה סתם יכולת הכלה, לא, לא, מיכה לא נשאר חייב. לחוש את הניצב ממול ולהשתמש בתחושות אלו כבחומר גלם לשיחה או ליצירה, זה היה כל הקסם.

כשהחלפתי את מיכה כראש המחלקה לצילום, הבנו יחד כי אפשר להעביר אל הסטודנט את המרחב האמיתי בו היה עסוק מיכה כל חייו, לא המבויים המשמש רק תירוץ לאינטראקציות אינטנסיביות, אלא המרחב הפוליטי בו אפשר לעצמו מיכה להתנגח באופן קבוע ב״בעלי החזקה״ על השיח ההגמוני.
ומיכה, המתנגש האולטימטיבי, בעל החושים המפותחים לאיתור הטריטוריה הפוליטית וזיהויו המדוייק של הקונפליקט בתוכו של המצולם, קיים את סילבוס הקורס הלכה למעשה בכל עבודותיו.

 

אימצנו את מהות השינוי אותו עבר מיכה ב 5 שנותיו האחרונות באקדמיה כמוטיב אשר סביבו נשזרה התערוכה.
מיכה אדם מורכב, עולם עבודותיו מורכב ואינו נוגע רק בסלבריטאים, פוליטיקאים ועסקנים, כפי שניתן לחשוב מהשתקפות עבודותיו בעיתונות. דת, גזע ומין או במילים בנות זמננו, סוגיות של ג׳נדר, תהליכי הדתה וקולוניאליזם תרבותי, מילאו את עבודותיו בהקשר האנשים אותם הוא הכיר מתוך הישראליאנה, בהקשר משפחתי ובהקשר אישי. התלבטויות ההגדרה העצמית נשזרות בתערוכה ובדרך בה חינך מיכה דורות של סטודנטים" .

 

לגלריית העבודות

להורדת ההזמנה (PDF)