בעקבות צלם | סבב ראשון

תאריך : 
שני, 29.04.2019 עד ראשון, 12.05.2019
שעות פתיחה : 
א'-ה' 10:00-18:00, ו' 10:00-13:00, שבת סגור
מיקום : 
הגלריה ע"ש מורל דרפלר
הוספה ליומן : 
בעקבות צלם- תערוכה קבוצתית במחלקה לצילום במרכז האקדמי ויצו חיפה

 

 

'בעקבות צלם' הוא שמה של תערוכה ייחודית שיצרו סטודנטים משנים ב' ו-ג' מהמחלקה לצילום במרכז האקדמי ויצו בחיפה. במסגרת הקורס, בהנחיית תמר סצמסקי, בחרו הסטודנטים צלמים מרכזיים מהארץ ומהעולם, ובמהלך השנה חקרו לעומק את יצירתם, הן מבחינת נושאי הצילום והן מבחינת ההיבטים הטכניים ומאפייני התקופה.   המחקר הוביל לעבודה של כל סטודנט , שהושפעה מעבודתו של הצלם הנבחר אבל התפתחה לכיוון אישי.          

התערוכה תוצג בשלושה מחזורים בני כשבועיים, המחזור הראשון יפתח ביום שני 29/04/19 בשעה 18:30

מציגי המחזור הראשון: הילה הלל, מישל בוגינסקי, עדי אביטבול, שחר טישלר ותאיר זרגרי

לגלריית העבודות >>

 

 

 

משתתפי המחזור הראשון הם:                                                         

הילה הלל צילמה בעקבות האמנית סנדי שרמן, שמצלמת את עצמה, אך צילומיה אינם דיוקן עצמי. חומר הגלם שלה הוא דימויים נשיים מוכרים, קלישאות של זהות נשית מודרנית אותן היא מעלה לרמת דיון וחקירה גבוהות. שרמן משתמשת בעצמה כדי לומר אמירה אוניברסאלית על דמות האישה ומעלה ביקורת שקטה, מדויקת- על דמותה של האישה במציאות מול ייצוגה. הסיטואציה המצולמת היא מבוימת לגמרי וקפואה. החידוש בעבודותיה הוא האופן בו השתמשה בדימויים הנשיים, השחוקים והפופולריים והפכה אותם לאוצר המילים האומנותי שלה- הגבול בין החיקוי והשימוש בדימוי לבין הדימוי עצמו הוא מטושטש וכמעט שאינו קיים. אמנם היא עצמה המודל בצילומים שלה, אבל אין בהם הזמנה להיכנס אל חייה או להכיר אותה הכרות אינטימית, אלה אינם פורטרטים עצמיים. היא בודקת כיצד יוצרות נשים את הייצוג של עצמן, וכיצד יוצרת החברה את תפיסת הנשיות בתוכה.

בהשראת הפרויקט "Head Shots" של סינדי שרמן משנת 2002, בודקת הילה את  הנשיות הישראלית, אותן נשים שאנו רואים ברחוב, קרובות משפחה, בהתנהלות היום יומית שלנו או שאולי הן זה אנחנו.
ההשראה העיקרית שלה לביצוע העבודה לקוחה מהחיים ומהסובבים אותה, בנוסף לכך, מאומנות הדראג, שעזרה לה לשנות את פניה עד לכדי שיהיו בלתי ניתנים לזיהוי.

 

מישל בוגינסקי צילמה בעקבות נובויושי ארקי , צלם יפני, שמתמקד בחלק מעבודותיו במסורות ארוטיות מהתרבות היפנית. גם כשהוא מצלם פרחים חזותם נראית לעיתים ארוטית.

החושניות בצילומי הפרחים היא לעיתים עדינה, מינורית ומתגלה בפרטים הקטנים, אך באחרים, מניח דגש על פרחים בעלי צורה מינית מובהקת עם ביטויים ארוטיים חזקים תוך שימוש בצבעים עזים המביאים נקודת מבט אישית, חושניות בוטה, מתפרצת ואלימה של האמן. לצד הפרחים המעבירים רגש מיני עז לעיתים מונחים פגרים של זוחלים מדגישים אלמנט נוסף בעבודותיו, התמודדות עם חיים, מין ומוות.

מישל מצלמת פרחים אשר מבטאים תחושת ארוטיקה, מיניות ופרץ רגשות.
צורת הפרח, חומרים ביולוגיים בדומה לרוק, דם וזרע או פיגמנטים חומריים אחרים בשילוב עם זווית הצילום הם הכלים בהם היא משתמשת
במטרה לעורר מחשבות על אינסטינקטים מולדים בבני האדם : יצר החיים (מין והתרבות) ויצר המוות.

 

עדי אביטבול צילמה בעקבות אנה אטקינס, צלמת ובוטנאית בריטית ילידת 1799. אטקינס התמחתה בטכניקת הציאנוטייפ, ועשתה הדפסי מגע של צמחים. הציאנוטייפ זהו משטח מצופה בתמיסת מלחי ברזל בא במגע עם אובייקט או לחילופין עם נגטיב של תצלום ובחשיפה לקרני UV ייווצר הדפס כחול.    אטקינס נחשפה למדריך של אצות בריטיות והיא מצאה את העבודה כחסרה כיוון שהיו שם רק תיאורים מילוליים של האצות ללא תיאורים ויזואליים. לכן היא החליטה ליצור גרסה משלה, שתכיל דימויים וכך, משנת 1843 ועד 1853 תיעדה אוסף של אצות ים.

עדי מבקשת ליצור חיבור בין העולם החומרי, הירקות, לבין דיוקנאות של הנשים במשפחתה. הירקות עליהם היא מדפיסה משומרים בתוך צנצנות וכך הם גם נשמרים מריקבון אבל זוהי גם דרכה של עדי לשמור על הנשים של חייה קרובות אליה. בבסיס התהליך עומד הרצון לשמר את הזיכרונות והבחירה בהדפסה על מזון הינה בעלת קשר מכריע אל המסורת ואל מקומו המרכזי של המטבח בתרבות ממנו הגיעה.

 

שחר טישלר צילם בעקבות הצלם עדי נס, שעוסק בצילום המבויים שאותו הוא מציג בסדרות לפי נושאים. נס הוא אחד האמנים הבולטים והמשפיעים על האומנות הישראלית דרך יצירות משמעותיות על הזהות הישראלית, על הקשר בין האתוסים הציוניים לבין המצבים החברתיים וכמו כן דרך היבטים סובייקטיביים של מגדר, זהות מינית ויוצא בזאת.

שחר בחר להתעמק בסדרת סיפורי התנ"ך, בה נס בוחר לבחון את הדמויות החזקות (אברהם, הגר, אליהו, דוד וכדומה) ולהציבן אל מול אחד המכשולים הקשים בחברה המערבית הקפיטליסטית – עוני מוחלט. בסדרה, כלל הדמויות הן מחוסרות בית, דריי רחוב המחפשים דרך לשרוד. אלו דמויות שהזהות כמעט נשמטה מהן. החברה הישראלית שהתפתחה מתוך אחדות ושמירה על האחר שוכחת את ראשיתה ומוצאת עצמה "זורקת" לרחוב את גיבורי התנ"ך – הדמויות שעל בסיסן שבנו אל הארץ המובטחת.

שחר בחר לעסוק בסיפורי התנ"ך ולצלם את המשפחה שלו, שלפני שתים עשר שנים, חוותה אירוע מטלטל, לאחר פטירת האב.

בכדי להבין את דמויות המשפחה שלו לאחר האירוע, בקש שחר לבחון אותן דרך משפחה מהסיפור המקראי – משפחת לוי. משה, אהרון, מרים, יוכבד וכמו כן בצלאל הן הדמויות הבוחנות את הקשר ואת ההיררכיה של קיום המשפחה, לאחר פטירת האב. האם פני המשפחה שינתה את צורתה, האם ההיררכיה שהייתה לפני פטירתו נשמרה, כיצד בני המשפחה הגיבו לשינוי.

 

תאיר זרגרי צילמה בעקבות ונסה וינשיפ, צלמת דוקומנטרית אשר מתמקדת בעבודותיה באופן שבו גבולות פיסיים, חברתיים ופוליטיים מגדירים ומעצבים את הזהות.

בסדרהSweet Nothings  משנת 2007 היא בחרה להתמקד בגבולות המשתנים של ההתבגרות וצילמה פורטרטים בשחור-לבן של תלמידות צעירות בעיר אנטוליה שבטורקיה. הבנות צולמו במרחב הבית ספרי במצלמה בעלת פורמט גדול אנאלוגית.

תאיר בחרה ללכת בדרכה של וינשיפ ולצלם תלמידי תיכון בבית-הספר הוותיק "ליאו באק" שבשכונת הכרמל הצרפתי בחיפה. תאיר הגיעה לבית הספר הגדול והעמוס בתלמידים וניסתה לבודד רגעים בזמן בהם זה רק היא והמצולמים.

 

להורדת ההזמנה (PDF)

לגלריית העבודות >>