בישראל כמו בעולם המערבי נעשים מאמצים להתחדש בפילוסופיות חינוך המותאמות למציאות משתנה ומאמצים פדגוגיות הנושאות בחובן שימוש אינטנסיבי בטכנולוגיות חדשניות. אלה מגמות מבורכות, אלא שהשינויים הללו יתקשו לבוא לידי ביטוי בסביבות מסורתיות שאינן מכילות פונקציות דינמיות ואינן כוללות מערכות סמלים ודימויים של העולם החדש. סביבת מסך עדין מקובלת כאבן ריחיים המונחת על צווארה של מערכת החינוך, מבנה הכיתה לא אותגר מעולם ברצינות הנדרשת עד שהנגיף אמר את דברו. לאור מגמות השינוי של דרכי הפצת המידע, קצב הפקתו, גיוון מקורותיו ובעיקר המהפכה החזותית הנשענת על ייצוגים שאינם מילוליים באופן בלעדי, נדרש שינוי פרדיגמטי בכל מה שנוגע לתכנון חללי למידה פתוחים ודינמיים, עיצוב המרחב הפנימי לקראת מתן צורות משתנות של למידה ואימוץ אינטנסיבי של הוראה אילוסטרטיבית של תכנים.
הטיק טוק איננו אופנה חולפת במובן זה שהוא מבטא נוכחות המערערת על תבנית רציפה של תוכן מילולי, על אחדות הזמן והמקום ועל הלוגו-צנטריות של גופי הידע. הפדגוגיה החדשה היא שיתופית יותר, מעניקה ליצירה ולדמיון מקום מרכזי בהשוואה לשכפול או לזיכרון, מעוררת רגש וחווייתיות וממריצה לביטוי אישי במקום שינון דוגמטי. במציאות שבה מנתח יכול לבצע התערבות כירורגית מורכבת כשהחולה מצוי במרחק 20 שעות טיסה, יכולות שאלות חקר להגיע ממקורות שונים ברשת, בשדה כותנה או במעבדה לפיזיקה. לא רק הידע נגיש יותר אלא השיח אודות הידע משווע לצאת מגבולות הכיתה, מוזיאונים הקימו פלטפורמות בתלת ממד להנגשת יצירות אמנות, אוניברסיטאות מקיימות ימי עיון מקוונים הפתוחים לקהל הרחב. עיצוב מרחבי הלמידה שבמרכזם חופש דידקטי וגיוון פדגוגי מחייבים אדריכלים ומעצבי פנים, אנשי תקשורת חזותית, מורים ואנשי חינוך, מפתחי תכניות לימודים ומפתחי תוכנות למידה, לשבת ולתכלל את הקידמה הטכנולוגית והפדגוגית עם שינויים מתחייבים בסביבת העבודה בביה"ס ובגן הילדים.
זהו איננו עוד בית שרק הספר המודפס במרכזו, הלומד ותהליכי הלמידה, היצירה והחקר מצויים כעת במרכז, עיצוב מרחבי למידה המותאמים למגמות אלה יזניקו את מרכזי החקר והלמידה החדשים מהר יותר וטוב יותר למאה ה21.
