כל הדרכים מובילות לויצו

07/02/22

הקשר בין מרינה מוחין לבין המרכז האקדמי ויצו חיפה הוא קשר מיוחד במינו.

מרינה, בוגרת תואר ראשון במחלקה שלנו לעיצוב אופנה, כיום מרצה באותה המחלקה וסטודנטית שנה א' לתואר השני הייחודי שלנו בעיצוב, סביבה וחינוך.

בחודש שעבר נבחרה מרינה על-ידי הסטודנטים והסטודנטיות במחלקה לאופנה, לאחת המרצות המצטיינות והאהובות ביותר בשנה החולפת - תשפ"א. לא יכולנו להישאר אדישים ולכן ביקשנו לראיין אותה כדי לנסות לגלות מה סוד הקסם שלה ולאפשר לכם לקבל הצצה לצדדים שאולי לא הכרתם בה.

 

איך הכל התחיל? למה בחרת ללמוד דווקא אופנה?

"הדרך שלי לתחום עיצוב אופנה לא הייתה שגרתית. כנערה מתבגרת שהגיעה לארץ מברית המועצות, נתקלתי בקשיי שפה וחיפשתי מעגלי שייכות חדשים, לכן התחלתי לתקשר עם הסביבה באמצעות אומנות, שהיא שפה המוכרת לי מהבית. במסגרת שיעור ספרות ציירתי ציור המבטא את הרגשות של גיבור הספר. מיד לאחר הגשת הציור הוזמנתי לשיחה עם מנהל בית הספר. רעדתי בדרכי אליו, הייתי בטוחה שעשיתי משהו נורא, כנראה בגלל המשמעת הקומוניסטית הקשוחה. קשה לי להסביר איך בדיוק הצלחתי להבין את מה שנאמר לי בחדר, אבל הבנתי שעליי לעשות מבחני כניסה לתיכון "ויצו קנדה". באותה נקודת זמן תקופת מבחני הכניסה כבר הסתיימה והוצע לי להיכנס למקום הפנוי היחידי שנותר. באותן שנים, בית הספר התיכון, המכללה ולימודי החוץ, היו מרוכזים כולם באותו בניין. כתלמידת תיכון, נחשפתי לעולם הקסום של עיצוב אופנה מנקודת מבט של "גדולים". עולם מלא יצירה, עשייה, אמנות, השראה, תשוקה ורגש. למדתי בצמוד לסטודנטים וחלמתי להיות כמותם. נדהמתי מסיפורו של בגד כפסל העוטף את הגוף, מתנועת בד שטוח שהופך עם הגוף לתלת מימד... נפתח בפני השוני בין אמנות לבין העולם התעשייתי, וכך למעשה התחלתי במסע שנמשך עד היום, בחיפוש אחר מפגשים מרתקים בין שני העולמות הללו".

 

מה עשית מאז סיום התואר?

"בשנת 2001 סיימתי את לימודי התואר הראשון בעיצוב אופנה במרכז האקדמי ויצו חיפה. כבר אז, כמעצבת צעירה, פגשתי אנשי מקצוע מרתקים שהשפיעו עליי בצורה משמעותית. את דרכי התחלתי באיור אופנה. כך הגעתי בהמשך לציור על בד שעבורי היווה המשכיות של אמנות בתוך הבגד וסביבו, כשגם מאד משך אותי עולם התעשייה. שילבתי עבודות אמנות בתחום האופנה ומחוץ לו. התנסיתי במגוון רחב ומעניין של תחומים הקשורים לעולם האופנה - מעיצוב לבמת תיאטרון ועד פיתוח הדפסים. מאיור טכני לתעשייה עד איורי פרזנטציה וציורי בד. ניהלתי עסק עצמאי בו פגשתי לקוחות מסוגים שונים, אנשים מעניינים ואתגרים חדשים. יצרתי נקודות חיבור בין התעשייה לאמנות שלי ויצאתי לחקור את הקו האמנותי במפגש שלו עם אופנה. חיפוש זה הוליד יצירות כמו: בגדים מבד קנבס לאומנים, תערוכות אמנות, פיסול רך ושילוב של ציור עם תפירה. כל מפגש כזה השאיר בי חותם ועיצב את המשך דרכי. תהליך זה הוביל אותי לאבן הדרך המשמעותית ביותר בהתפתחות המקצועית שלי – כשהתחלתי ללמד במרכז האקדמי ויצו חיפה. אחרי יותר מעשור, שמחתי לחזור למקורות שלי בתור שותפה במפעל החשוב הזה. שמחתי על האפשרות שניתנה לי לשתף את הידע והניסיון שצברתי עם השנים ולחלוק עם הסטודנטים והסטודנטיות את ההתלהבות שלי מהמקצוע. לצד זה, בכל יום אני ממשיכה ללמוד ולשאוב השראה הן מהסטודנטים והן מחברים למקצוע".

 

מה הדבר הכי משמעותי שאת מרגישה שקיבלת מלימודי התואר הראשון?

"אני לא יכולה לדמיין את דרכי בלי הלימודים. הרחבתי את הידע שלי, נגעתי בעולמות חדשים והתנסיתי בהמון דברים. אם אני צריכה לשים את האצבע על דבר אחד, כנראה שזה היכולת לחקור, לשמר סקרנות ולהצליח לתרגם רעיון לתוצר סופי".

 

סגרת מעגל והיום את מרצה במחלקה בה למדת. מה החשיבות של אופנה בעינייך כיום? כמקצוע ובכלל.

"עוד לפני שהרגל עושה צעד אחד מעבר לדלת של הבית, אנחנו חושבים מה לשים עליה, ואת היום אנחנו מסיימים במגע עוטף של אופנת לילה. אנחנו מתנהגים ועושים את הבחירות שלנו לפי אופנה עכשווית ולא בהכרח לפי היגיון. האופנה מכתיבה התפתחויות שונות בחברה, ולהפך. התעמקות בהיסטוריה של האופנה היא לגעת בעולמות של סוציולוגיה, פסיכולוגיה, טכנולוגיה, התפתחות והיסטוריה אנושית".

 

איך הרגשת כשזכית השנה לקבל פרס מרצה מצטיינת מהסטודנטים במחלקה? מה החיבור שלך איתם?

"אני רוצה להודות לסטודנטים. זה כל כך לא מובן מאליו. אין לתאר כמה זה שימח אותי לקבל ציון גבוה מאנשים שלרוב אני זו שנותנת להם ציונים. ההערכה הזו גרמה לי להצפת רגשות דווקא בגלל החיבור העמוק שיש לי עם הסטודנטים. אני מאמינה שכל יוצר הוא בורא של היצירה שלו ורק הוא יודע ומכתיב כיצד היא צריכה להיראות בסוף התהליך. אני מאושרת שנפלה בחלקי הזכות ללוות אותם. המטרה שלי היא לעזור להם לדייק ולהביא את עצמם לידי ביטוי באמצעות היצירות שלהם. גם אני לומדת מתהליך זה ומתפתחת בעצמי".

 

במקביל להיותך מרצה, את גם סטודנטית בעצמך לתואר השני שלנו בעיצוב, סביבה וחינוך. למה בחרת דווקא בזה?

"רציתי לפתח מיומנויות נוספות ולהעשיר את הידע שלי. אני מאמינה שדרך התפתחות אישית וחיבור לשינויים הגלובליים של המאה ה-21, ניתן יהיה לדבר בשפת העתיד. כמרצה, מחובתי, ללמוד את השינויים ולדבר בשפה זו כדי להקנות לסטודנטים ידע ומיומנויות מקצועיים ורלוונטיים. הבחירה להמשיך לתואר שני דווקא במרכז האקדמי ויצו חיפה הייתה גם מתוך החיבור העמוק שיש לי למוסד ומתוך חוויה קודמת שזכורה לי מלימודי התואר הראשון. אני גאה להיות במחזור הראשון שלומד כאן לתואר שני ושמחה על הזכות ללמוד מקולגות, להעמיק בנושאי מחקר שונים ולשלב יצירה עם סטודנטים נוספים מתחומי דעת מגוונים".

 

איך לדעתך צריכות להיראות סביבות הלמידה של ימינו ובעתיד הקרוב?

"סביבת למידה צריכה להיות מותאמת לדור העתיד. כרגע אנחנו מחפשים אחר הסביבה האולטימטיבית. אנחנו לקראת שינוי תפיסתי גלובלי ולכן אני חושבת שסביבת למידה, לפחות כשלב ביניים, צריכה להיות שילוב בין לימוד פיזי ללימוד מקוון. סביבת הלמידה צריכה להיות גמישה המאפשרת הסתגלות לשינויים בכל עת. במסגרת התואר השני אנחנו לומדים ומתנסים בהמון תחומים מרתקים כך שבסופו של דבר נצליח לייצר מרחבי למידה חדשניים מלאי מעוף ותעוזה".