החלטנו ששווה לנו לבקר את הבוגרים שלנו ולראות איפה הם היום
התחלנו עם קים דרור- בוגרת המחלקה לעיצוב אופנה ובעלת הסטודיו KIMKA
הי קים! ספרי לנו קודם כל קצת על החוויה שלך בלימודים במכללה, איך הם השפיעו על המשך העבודה שלך כמעצבת?
כבר בתחילת הדרך התלבטתי בין לימודי עיצוב טקסטיל לבין לימודי אופנה. גם היום אני על התפר. הבחירה בלימודי עיצוב אופנה במרכז האקדמי ויצו חיפה אפשרה לי לחקור את שני התחומים. אפשר לומר שהדגש במחלקה שלנו על טקסטיל זה מה שעשה לי את זה מלכתחילה, עצם העובדה שהייתה לי את האפשרות במהלך הקורסים להתנסות עם טקסטיל וחומרי גלם ולחקור אותם, זה משהו שפתח לי את החשיבה. אני חושבת שבפרויקט הגמר הבנתי שאפשר ממש לחקור משהו והאמת שאני חוקרת את זה עד היום. נפתח לי עולם ומלואו..
חשוב מאוד גם לציין את הקורס של ניהול עסקי שחשף לי לראשונה את הצד הזה של העשייה הנוגעת לאיך לפתח עסק. אני חושבת שזה לא מובן מאליו שמקבלים הזדמנות ללמוד בקורס כזה וזה היה מאוד משמעותי ומאוד עזר.
מתוך תצוגת האופנה של בוגרי אופנה 2013 - צילום: הרצי שפירא
בפרויקט הגמר שלך התעסקת עם האינדיגו - פיגמנט כחול מיוחד. עד היום את מתעסקת בו
עשיתי סטאז' בלונדון בין שנה ב' לג' בלימודים. ניצלתי את זה שאני בלונדון וכל הזמן הלכתי לתערוכות. באותו זמן הוצגה בלונדון תערוכה של קימונו באינדיגו ומאז זה נחרט לי בראש. כשהגעתי לשנה ד' ידעתי שאני רוצה להתעסק בזה ואפילו לא ידעתי מה זה.. התחלתי לחקור מהו אינדיגו (פיגמנט עתיק כחול עז) וזה פתח לי עולמות, כשפרויקט הגמר שלי היה רק קצה הקרחון. גיליתי שהאינדיגו נוגע בהרבה תרבויות, טכניקות, טקסטיל, וחוצה מדינות ויבשות. זה פיגמנט שנדד, גם במצבו הסינטטי וגם בצורתו הטבעית, עד הגלגול המודרני שלו היום - הג'ינס - שפתח פתח למשהו עדכני, מודרני ועכשווי. אחרי פרויקט הגמר נשאר לי עוד חשק והחלטתי לנסוע ליפן וללמוד את החומר המסקרן הזה בצורה מקצועית ורצינית.
כשחזרתי מיפן החלטתי שאני חייבת לעשות משהו עם כל האינפורמציה הזאת ולפתוח מותג שמנסה לספר את הסיפור הזה, אבל עדיין מחובר לקרקע ברמה המסחרית. חרטתי על דגלי שימוש בחומרים טבעיים ושילוב של האינדיגו בצורה הטבעית שלו (אני מייבאת מיפן את הפיגמנט וצובעת ידנית את הבדים), אוהבת לייבא בדים מיוחדים מכל מיני טיולים שלי בעולם- אני אוספת אותם ומחפשת את הבדים שנעשו בעבודת יד, וכמובן שצבועים באינדיגו, ולשלב עם זה חומרי גלם יותר מקומיים ומסחריים.
בסופו של יום קשה להחזיק מותג בישראל אז צריך לשלב בין המסחרי לאמנותי כדי להגיע למחירים הגיוניים ולפתוח את עצמי לכל מני קהלים.
צילום: ליאור והדס, בוגרי המחלקה לצילום
איך זה להיות עצמאית בישראל?
לפני שפתחתי את המותג עבדתי בחברה לבגדי נשים, ואני גם מלמדת במכללה כך שזכיתי לשלב. השילוב בין הוראה לעסק עצמאי הוא מאוד נחמד. זה שאני באקדמיה משאיר אותי קרובה לסטודנטים ולמה שקורה, כי בתור עצמאית אפשר גם להסגר בסטודיו בעולם משלך וחשוב להשאר פתוח.
בתור עצמאית, עם כל הקושי בדבר, אני קמה בבוקר ועושה את מה שאני הכי אוהבת בעולם ובאמת מקפצת בבוקר מהמיטה. חדוות יצירה שלא נגמרת. חלק מזה כמובן הוא תהליך הלמידה של ניהול מותג ואני באמת לומדת כל יום משהו חדש – גם בתחום הניהול הלוגיסטי - עסקי וגם איך לאסוף את הקהל הנכון ולספק לו את מה שרוצים. שואפת לכך שתהיה הרמוניה בין העשייה ללקוחות.
זה כיף שכבר בגיל צעיר הצלחתי ליצור לעצמי איזשהו קהל שמגיע אלי מרחוק ומעריך את מה שאני עושה – את עבודת היד וחומרי הגלם. זאת הקונטרה שאני מנסה לתת לרשתות האופנה הגדולות שקשה מאוד להתחרות בהן. זה הקלף שלי. זה משהו נוסף שנשאר לי מאוד חזק מהלימודים במכללה - לשמור על האינדיבידואליות. גם אני אוהבת ללבוש ג'ינס וטי שירט אבל צריך לתת איזשהו ערך מוסף.
יש לך קולקציה חדשה עכשיו לא?
כל הזמן יש לי קולקציות חדשות אבל אני דווקא מנסה לצאת מהמעגל הזה של קולקציה כל עונה – גם ממקום של לשבור את התחרות מול הרשתות – אין לי יכולת לספק ולייצר בכזאת מהירות. אני אוהבת ובוחרת לטפטף כל פעם דגמים חדשים ומרגשים מאיזה בד שהזמנתי ממקום כלשהו בעולם .. כשאני מקבלת את הבד קשה לי לי לחכות. מתחשק לי באותו רגע כבר להוציא את זה החוצה. החלטתי שאני עובדת עם סדרות קטנות ומצומצמות כדי לשמור על האיכות הגבוהה. אני חושבת שהעולם כבר מתקדם למקום שבו לאנשים נמאס לעמוד בתור לכספומט ושכולם לובשים אותה טי שירט.
אגב, את הקולקציה שלי צילמו ליאור והדס – הכרנו במהלך הלימודים, הם למדו במחלקה לצילום. יש יתרון במכללה: האינטימיות במסדרונות – מכירים חבר'ה ממחלקות שונות ויוצרים שיתופי פעולה שלשמחתי קורים עד היום.
שיתוף פעולה עם בוגרים: את המיתוג והאריזה עשתה טוניה שלמן בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית | על צילום הקולקציה הדס וליאור בוגרי המחלקה לצילום
הסטודיו של קים ממוקם בבניין הכי יפה ומיוחד בשכונת הדר . צריך גם לציין את הבחירה הלא מובנת מאליה שלך להישאר בחיפה...
כאמור אני מלמדת במחלקה לאופנה ונשארתי בחיפה בעקבות הלימודים. אני חושבת שיש יתרון בעבודה בצפון כי מצד אחד יש לי כאן את היכולת לייצר בשקט, בסטודיו משלי. במרכז אני לא בטוחה שהייתי יכולה להרשות לעצמי חופש שכזה. כשאני רוצה אני מגיעה למרכז עם הלקוחות שלי והיכולות שלי. פה בסטודיו בחיפה יש לי נקודת מכירה צפונית ובמקביל אני עובדת עם כמה חנויות בתל אביב ומקבלת הזמנות מבוטיקים בחו"ל. זאת בחירה של להשאיר את זה מצומצם. שתהיה לי שליטה על הדברים שלי.
חלל הסטודיו בהדר
יש תוכניות להמשך? משהו מעניין שאת מפתחת?
אני שואפת להרחיב את הקו בגדים שלי לקו עיצובים לבית וליצור שפה עיצובית שכוללת כל מיני מוצרים ולא רק אופנה. אני חושבת שבתור מעצב, לגעת בעוד תחומים ולא לדרוך במקום יוצר איזשהו עולם מיוחד. סבון, מוצרים לבית, קרמיקה וטקסטיל, עם שפה משלי. זאת השאיפה כרגע.. שהמותג שלי לא יהיה רק סטנד עם בגדים אלא חוויה עיצובית מלאה.
מחברת שיבורי | שת"פ עם טוניה שלמן בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית , צעיפים צבועים בפיגמנט האינדיגו, סבונים מלובדים
ככה זה נראה בתחילת הדרך - כשהיתה בוגרת טרייה