לחלץ תווי פניהם – סיפורו של היחיד בשואה
יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ז
במסגרת שיתוף הפעולה ארוך השנים בין מחלקת הדרכות חינוכיות, ביה"ס הבין לאומי להוראת השואה, יד ושם והמחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה, מתקיים פרויקט משותף העוסק בהנצחת השואה ובסוגיות שונות העולות לאורך השנים.
במסגרת הפרויקט מעצבים סטודנטים לתקשורת חזותית הלומדים בשנה ג׳, בהנחיית שי גולן, סדרת פריטים בהם הם מבטאים את עמדותיהם ותחושותיהם בנושא. הפריטים מהווים כלי חשוב בפעילות החינוכית בביה"ס הבין לאומי להוראת השואה ומופצים בדרכים שונות בארץ ובעולם.
נושא הפרויקט השנה הוא ' לחלץ תווי פניהם – סיפורו של היחיד בשואה '.
העיון בדפי העד שביד ושם מעלה את דיוקנם של מיליונים מבני העם היהודי בבחינת "לכל איש יש שם". כל קרבן היה עולם ומלואו. כל אדם נשא עמו את סיפור עברו ומורשת קהילתו, את הווייתו ורוח משפחתו ואת עתידו שנגדע. חשיפת זהותם ועולמם של הנרצחים מספרת את תולדות השואה כסיפור אנושי שאפשר להזדהות עמו וללמוד ממנו. מבחינה מתודית יש התמקדות בקורבנות בתקופת השואה עצמה, והרחבה של נושא השואה אל מעבר למעשה הרצח עצמו. הנספים בתקופת השואה עברו לא רק מחיקה פיסית אלא גם שלילה של זהות, זכות הביטוי העצמי והקושי האובייקטיבי בהתחקות אחר קולות הנספים שלא זכו לספר את סיפורם.
חילוץ תווי פניהם של הקרבנות באמצעות איסוף, תיעוד, הנצחה, מחקר וחינוך לא זו בלבד שהוא מנציח את זכרו של העולם שאבד אלא הוא גם תורם תרומה של ממש לעיצובו של עולם חדש ומתוקן. החיבור הנעשה באמצעים האלה לאדם וליחיד היהודי מאפשר לדורות שלאחר השואה לצקת משמעות להתמודדות המשליכה על חיינו ומעצבת את זהותנו.
ועדה הכוללת נציגים מיד ושם ומהמרכז האקדמי ויצו חיפה בחרה את העבודות המצטיינות אשר מזכות את הזוכים בפרס כספי. נציגי הועדה התרשמו מאוד מעומק המחשבה, היצירתיות, המקוריות שהניבה ההשקעה של הסטודנטים ומתהליך העבודה.
מקום ראשון : "שתיקה"- יואב עופר וענב שרון
מקום שני: "אובדן זהות"- עופרי פורטיס והגר מסר
הועדה ציינה לשבח 4 עבודות נוספות, על ההשקעה, היצירתיות והמקוריות ביחס לנושא 'לחלץ תווי פניהם-סיפורו של היחיד בשואה:
-"ילדי המלחמה"- תום בר-גל וטליה דריגס || -"הייתי רוצה שיזכרו"- הילה וילצ'יק ורותם גזונטרמן
- "חנה שפרן"- ארז שמח ועופרי גיל || -"מנהל חשבונות"- יקטרינה אולשקו וסבטלנה ורבובסקי
כלל העבודות יוצגו בחלל בית הספר הבין לאומי להוראת השואה החל מ24/4/17,
יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ז וישמשו כבסיס לדיון חינוכי בנושא השואה.
שתיקה
יואב עפר וענב שרון
בתהליך העבודה חשבנו איך נוכל להסביר נושא שהוא כל כך קשה להכלה, נושא שאי אפשר להסביר במילים, ולחלץ ממנו תמצית שאפשר להכיל, משהו שאפשר להזהות איתו. הבעת פנים, מבט, קול. לערב את הצופה ולהשאיר לו פתח למחשבות, לדיון פנימי.
כל העבודות יצאו מתוך העדות של סבתא של יואב.
אובדן זהות
עופרי פורטיס והגר מסר
בעבודתנו, עסקנו בתפישת הזיכרון שלנו את קורבנות השואה, את היכולת המצומצמת שלנו לזכור את הקורבן היחיד אל מול הרבים שנרצחו. העבודה שלנו ממחישה כיצד פניהם של אותם אנשים מתערבבים לנו ונראים לנו כאחד, אך לצד זה לצופה ניתנת האפשרות לבודד את הפרט מן ההמון ולקרוא עליו עוד פרטים במידה וישנם.
העבודה מלווה בציטוט מאת פרימו לוי:
" גלגול הצורה הושלם. כעת אנו רוחות רפאים כמו המתים־החיים שראינו אתמול בלילה."
ילדי המלחמה
תום בר גל וטליה דריגס
לקחנו עדויות של ילדים מתוך הספר ״ילדי המלחמה 1944 - 1948״ של הוצאת ידיעות אחרונות ,ובודדנו מתוכן רגעים וציטוטים המספרים את סיפוריהם של בני משפחתם של הניצולים.
את הציטוטים הפרדנו לספרים - "אבא", "אמא", ו"אחים" - בהם מופיעים רק הציטוטים הנוגעים לאותם בני משפחה של הילדים הניצולים. רצינו לקחת את הדמויות והאנשים שבדרך כלל ״נופלים בין הכסאות״ בתוך העדות המלאה של הניצול ולתת להם את הכבוד הראוי להם.
התוצאות מרגשות ומיוחדות, נוצרו מפגשים בין סיפוריהם של אבות, אמהות ואחים שונים, פיסות ושברי מידע על האנשים הכי קרובים למספרי העדות. מתוך ערימות המידע והסיפורים הגדושים, בודדנו רגעים מעטים המספרים קטעים מתוך חיים שלמים של אנשים שרובם לא שרדו.
בתהליך הניתוח וה"חילוץ", קראנו קריאה מדוקדקת של כמעט 60 עדויות, ואיתרנו, חילקנו ובודדנו את תוכנן לפי האנשים עליהן סופר.
בהיבט העיצובי - נדרשנו להתמודד עם תוכן רגיש, ולעצב עבורו פלטפורמה שתומכת בו מבלי למשוך ממנו את תשומת הלב. החלטנו לעבוד עם פורמטים קטנים במיוחד וניירות בצבעים שונים עבור כל אחד מהספרים.
הייתי רוצה שיזכרו
הילה וילצ'יק ורותם גזונטר
בפרוייקט התמקדנו בדפי עד שמולאו על ידי קרובי משפחתנו לזכר הקרובים שנרצחו. כל מה שנשאר מאותם אנשים, הוא דף עם כמה נתונים יבשים אודותיהם.
כאשר אדם קורא את הדף עד, הוא ידמיין בראשו את אותו אדם. כל אדם ידמיין משהו אחר. ומאחורי כל דף ניתן לדמיין אינספור דימויים ולכן, החלטנו לאסוף מכמה שיותר אנשים את התמונה שמצטיירת להם בראש מקריאת הדפי עד.
פנינו לציבור הרחב בבקשה לקרוא את דפי העד ולצייר או לכתוב לנו את הדימוי שעולה להם בראש על אותו אדם. אספנו עשרות דימויים לכל דף עד וסידרנו אותם בערימה, כאשר בראש הערימה נמצא הדף עד.
חנה שפרן
ארז שמח ועופרי גיל
בעבודתנו בחרנו לעסוק ביכולת לבדל יחיד מתוך קבוצה זהה.
מצאנו ש-17 נשים בשם חנה שפרן נרצחו בתקופת השואה, הידע על הנשים הללו דליל ובנסיון להבדיל בינהן בחרנו לאפיין את הנשים על ידי חומריות שנראית זהה מרחוק, אך כשמתקרבים מגלים שכל אחת שונה, כמו אותן נשים שממרחק הזמן אין ביכולתנו להבדיל בינהן, למרות שאנחנו יודעים שכל אחת הייתה עולם ומולאו.
מנהל חשבונות
יקטרינה אולשקו וסבטלנה ורבובסקי
בחרנו להתמקד באוסקר גרונינג, שהיה בן אדם שקט, בעל מקצוע יבשושי אך מה שמעניין בו זה שהוא היה מנהל חשבונות באושוויץ והעבודה שלו הפכה לחשבונאות של חיים ומוות.
חילוץ תווי פניהם של משפחת לביא
אלון בן חור ושיר אלטרס
המעברים ומצבי הקיצון שמשפחת לביא, המשפחה של שיר, עברה בעקבות השואה
חיים מנדל יצחקי
גל הראל וזוהר טפירט
העבודה עוסקת בהנצחת דמות דרך סממני אופי ואישיות. הדמות היא חיים מנדל יצחקי ז"ל, ניצול שואה וסבה של זוהר. העיסוק העיקרי הוא לאו דווקא בנתונים יבשים על הדמות, אלא מי היא הייתה, איך הסובבים תפסו אותה, מה ייחד אותה מבחינת אופי וכו.
העבודה בוחנת את נושא הזיכרון במובן המופשט של המילה - ריח, צליל, רגע שפתאום מזכיר, משהו שראיתי כבר ונראה לי מוכר.
יחפים
נועם דושי ואביב אמסלם
התמקדנו בכל פעם בנעל אחרת מתוך ערימות הנעליים וניסינו ליצור לה רשימת מאפיינים ומסקנות שניתן להסיק לגבי האדם שלו הייתה שייכת הנעל.
לאחר מכן אספנו מאגרי תמונות מהארכיון של יד ושם, וניסינו ליצור פורטרט של הבעלים של הנעל בצורת קולאז', שידבר במקביל למסקנות שהסקנו על הנעל.
לבסוף איירנו שלוש דמויות שעונות על המאפיינים שהוסקו, לכל נעל אשר התבססו על שלבים שונים ביצירת הקולאז'.
רצינו להציג ניסיון שנע בין נואשות מוחלטת ותקוה גדולה לגבי מי היו אותם אנשים שנעלו את אותן הנעליים, כאשר ברור לנו שלא נצליח לקלוע לתיאור המדוייק של הדמות ויחד עם זאת נעשית עבודה בלשית מוקפדת עבור כל נעל. חשוב היה לנו "לייצר" פיסת זיכרון קיימת ומוחשית אחרונה לחפץ רנדומלי חסר זהות מתוך ערימה של מאות חפצים אחרים.
יהל ארי וגל שניאור
יהדות טוניס
כריסטינה צ'ביקינה ואורלי חדד
בחרנו להתמקד בקהילה שלמה שסיפורה, להרגשתנו, נשמע פחות בהיסטוריה- קהילת יהודי תוניסיה.
בשנים האחרונות של המלחמה הנאצים כבשו את תוניס והקהילה היהודית באיזור סבלה מדיכוי, מחנות עבודה, משלוחים למחנות השמדה והרג.
התמקדנו בעדותו של אברהם הטל, שהיה אז בן 15.
ירושה
מריה פייגין ולירון טבת
חילוץ תרבות - יידיש
עד אזולאי ורותם אגוזי
בחרנו להתחקות אחר שפת היידיש בניסיון להבין את המרכיבים של התרבות והשפה. מתחקות אחר תנועות הפה, הצלילים, תנועות הגוף כדי לנסות לחלץ משהו על התרבות.
העבודה מתחילה מראיון עם סבתא כרמלה אגוזי (סבתא של רותם אגוזי) המספרת את סיפורה תוך שילובם של פתגמים קלאסיים ביידיש, המעוררים באחת הומור וגם עצב. העבודה מכילה מספר רבדים ביניהם ניגון חללי הפה שנוצרו בזמן הדיבור, ניגון גלי סאונד בתיבת נגינה, יצירת פונט חדש באמצעות מפגש של גלי סאונד לאות.
זיכרון
שחר נפתלי וריטה אליסוב
הפרוייקט עוסק ברגעים שנחקקו ברגע הצילום.
בעבודה שלנו לקחנו צילומים מהחיים לפני המלחמה של חלק מהאנשים אשר לא שרדו את השואה ובאמצעות הסאונד רצינו לשחזר את הרגעים מהחיים שלהם.
